דף פנימי - תמונת אווירה

הגלעוז חוזרת אל הים - אתר צלילה חדש נולד

מאת: ירדן ואמיר גור

 

   

 

דייג - אוהב דגים? וספינת דיג?

                                                                                       

ואם ספינת הדיג הפכה לאתר צלילה - שיהפוך בעתיד לבית לדגים, אפשר לומר שהיא הקדישה את חייה לדגים...? כל השאלות הללו ואחרות, יישארו כנראה עם תשובות משוערות בלבד, אך לכבוד הצטרפותה של ה"גלעוז" לצי הספינות שהוטבעו ע"י ההתאחדות הישראלית לצלילה החל משנת 1993 ועד היום, אפשר לאחל לה ולנו שתהפוך לאתר ים תיכוני שוקק חיים ועניין, שימשוך אליו דגים וצוללים כאחד.   

את הלילה שלפני ההטבעה בילתה ה"גלעוז" - מכמורתן שהושבת מדיג ועבר את כל ההכנות וההתאמות הנדרשות בכדי להפוך לאתר צלילה - מול המרינה של הרצליה. היה זה הערב האחרון של הספינה עם הצוות והבעלים, דרור ברק, שבילה חלק ניכר מחייו על סיפונה. מוקדם בבוקר היא נגררה לנקודת ההטבעה והורדה למצולות. עוד מעט יכסו האצות את גופה והיא תהפוך לחלק מהנוף התת-ימי, כאילו היתה שם מאז ומתמיד. שמה ישתלב בטבעיות בז'רגון הצוללים הישראלי, כאתר צלילה "במרכז", ששווה לבקר בו מתישהו. רגע לפני שאנחנו מתרגלים אליה, כדאי לעצור ולהכיר אותה מקרוב.

 

    

  הגלעוז ביום ההטבעה – תיעוד מהאוויר, מהיבשה ומהים

     

הסיפור שמאחורי האתר – היסטוריה על קצה המזלג
הספינה, בעלת תפוסה של 68 טון, נושאת על סיפונה לא רק את הגשר, אלא גם 60 שנה של היסטוריה, סיפורי הרפתקאות בים שמעבר לים, עבודה חלוצית בענף הדיג ותרומה לביטחון המדינה. סיפורה של ה"גלעוז" מתחיל אי שם בשנות ה- 50, עם עלייתן ארצה של שמונה ספינות הדיג שניתנו למדינת ישראל במסגרת הסכם השילומים עם ממשלת מערב גרמניה. ה"גלעוז" אמנם לא היתה אחת מהן, אך בואן בישר על תקופה חדשה, ועל לידתו של ענף חקלאות שרבים תלו בו תקוות.

שלוש הספינות הגרמניות הגדולות שבחבורה – "ניצן", "דרור" ו"למרחב" היו מצוידות בחדרי קירור גדולים ויועדו לדיג מסחרי במים עמוקים. חמש הספינות הנוספות היו קטנות מעט יותר ופוזרו בין הקיבוצים ששכנו לחוף הים ועסקו בדיג. לאחר שראו כי טוב, הוחלט לייצר במספנות ישראל חיקוי מקומי לדגם הקטן יותר (עם שיפורים ושכלולים כמובן) וכך נולד דור חדש של ספינות ציוניות, 'צבריות' אמיתיות: "גל-ים", "מבואות ים", "קדש", "זבולון" ו"גל-עוז". 

בתקופה זו, תמכה ממשלת ישראל בקידום הענף, תדמיתו טופחה והדייגים שעסקו בתחום חשו גאווה ביודעם שעבודתם תורמת למדינה. היה זה עידן של ציונות, אהבת המולדת ורעיונות של עבודה שיתופית, ואלה ישבו היטב בראשם של הדייגים שיצאו יום יום אל הים, לעבודה קשה וסיזיפית. לא כולם "שרדו" את תנאי הים, המשמרות סביב השעון, משקל הרשתות וסדר היום ההפוך, ואט-אט נתגלעו סדקים גם בנכונות של בני הקיבוצים להשתלב בעבודה בספינות. עם זאת, לאלה מהם ש"נדבקו בחיידק" - כבר לא הייתה דרך חזרה.

 

בשיא הקריירה שלה, הגלעוז עבדה "מסביב לשעון" עם צוות קבוע שהפך למשפחה
 (הצילום באדיבות דרור ברק)

 שיתוף פעולה על סיפון הגלעוז – לכולם תחושה של תרומה לחברה ולמדינה
(הצילום באדיבות דרור ברק)

 

כמו כל כלי השיט שהיו פזורים בים בשנות ה-50, גם הגלעוז היוותה זוג עיניים נוסף בשטח, תרמה את חלקה בהגנה על גבולה הימי של מדינת ישראל ועסקה בעיקר בזיהוי מטרות ודיווח. בשנות ה-60, לאחר שהספינות ה"גרמניות" הגדולות נשלחו לעבוד באתיופיה, במטרה (סמויה) להגביר את הנוכחות הישראלית באפריקה, נרתמה גם הגלעוז למשימה. היא נפרדה יפה מהים התיכון, נחתכה לשני חלקים, הועמסה על משאיות ו"ירדה לאילת". אנשי הצוות העניקו לה ליווי צמוד: בכל פעם שהמשאיות חלפו מתחת לחוטי החשמל, היו שני ימאים צריכים להרים את החוטים מעט גבוה יותר, כדי שגשר הספינה לא יאסוף אותם אתו... כשהגיעה לאזור קרן אפריקה תפקדה ה"גלעוז" כספינת שירות וכמעט שלא עסקה בדיג. משימתה הייתה הובלת ירקות טריים בין מסאווה לג'יבוטי.

 

את מלחמת יום הכיפורים העבירה ה"גלעוז" באתיופיה, ולאחריה החלה לעבוד בדיג מול חופי סיני. בינואר 74', עם פרוץ המהפכה באתיופיה, נגמר הרומן האפריקני והספינות הישראליות, שכבר נשאו שמות מלכים אתיופיים, עשו דרכן חזרה הביתה.

לאחר שהתמקמה מול חופי ישראל והניעה את שגרת עבודתה, שבה ה"גלעוז" לשרת את חיל הים כצופה וכמדווחת על מטרות שונות בסביבתה, תפקיד שהמשיכה למלא כמעט עד ליומה האחרון. בנוסף, היא נכנסה למערך המילואים ויצאה לאימונים על בסיס שנתי, וסיפונה הותאם לשמש ככלי שיט צבאי בעת הצורך.

                               

 

 

הגלעוז במערך המילואים – נכונה להתגייס בעת הצורך, ועד שיהיה צורך – מזהה מטרות בים
   (הצילום באדיבות דרור ברק)


 

מדיניות "פינוי – פיצוי"
מאז סוף שנות ה-90 חל מהפך בדימוי ענף הדיג בחברה הישראלית. תרמו לכך גורמים רבים, ובין היתר שינוי בסדר העדיפויות הלאומי – המילה "חלוציות" החלה להידחק לשולי השיח הישראלי ובמקביל – חשיבה סביבתית "ירוקה" צברה פופולריות. בשנת 2000, משהבינו הדייגים עצמם את הסכנה באי-הסדר שפשה בענף, הם פנו לאגף הדיג עם תכניות רב שנתיות להמשך פעילות הדיג, שכללו תקופות של הפוגות דיג לצרכי התרבות הדגה, צמצום שטחי הדיג, הצעות פיתוח לעשר השנים הבאות ועוד, וכן בקשה למערכת תומכת וסבסוד מחירי הדלק, על מנת לאפשר את פעילותם במסגרת סביבתית יותר.

השנים חלפו ללא גיבוש תכניות הבראה והוויכוח הציבורי בנושא לא דעך. בעקבות בג"ץ שהוגש ע"י הארגונים הירוקים נקבעו תקנות דיג חדשות, האוסרות על הדיג בשטח שגובל בחוף דור וצפונה. עבור ספינות הדיג הקטנות והישנות שבאזור המוגבל - היה זה גזר דין מוות. הן קרסו מבחינה כלכלית אך המשיכו לצאת לים, עד שאגף הדיג הציע לדייגים פיצוי כתמריץ בעבור הוצאת הספינות לגמלאות.   

 

דרור ברק נפרד בדממה מהגלעוז, דקות לפני שהיא מתחילה לשקוע אל המצולות

 

הגלעוז מצאה את עצמה במבוי סתום. בעלי הספינה, דרור ברק, שמפליג עליה כבר כמעט 30 שנה, היה צריך להכריע את גורלה. מדובר בהחלטה לא פשוטה - מעבר לקשר האישי שנרקם בין אדם לספינתו, גם פרנסתם של אנשים נוספים (באופן ישיר ועקיף) היתה תלויה בהמשך עבודתה. היה ברור שהדבר הנכון לעשות יהיה להוציא אותה מכלל שימוש ולהסתפק בפיצויים, אך דרור לא יכול היה לחשוב על תהליך של גריטת הספינה לחלקי מתכת (חיתוך גוף הספינה ומכירתו לתעשייה). הוא הגה את הרעיון להפכה לאתר צלילה וכך לפחות היא "תישאר בחתיכה אחת" ובתקווה – תהווה מצע להתפתחות סביבת חיים ימית. או במילותיו של דרור: "בכל שנותיה היא תפסה דגים, ועכשיו היא תגדל דגים. יש פה איזה צדק פואטי". בתיווך אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה פנה דרור להתאחדות הישראלית לצלילה, שכמובן נרתמה לעניין והחלה להניע את גלגלי הבירוקרטיה.

 

ההפלגה האחרונה של הגלעוז, או - איך באים אתרי צלילה לעולם?
תהליך ההטבעה וקבלת האישורים הנחוצים אינו דבר של מה בכך. ההטבעה צריכה להיות מאושרת ע"י הועדה למתן היתרי הטלה לים, ומתואמת עם המשרד להגנת הסביבה, מינהל הספנות, חיל הים, רשות הטבע והגנים, מרינה הרצליה, עם נפטון ועם גורמים נוספים, כדי לוודא שאין הפרעה לטבע, שאין חסימת נתיבי שיט ושמצב הים יהיה לטובת העניין. ההיתר הסופי התקבל כשבועיים לפני ההטבעה, וכל מה שנותר לעשות היה להמתין לתחזית טובה של יומיים ברצף בהם הים יהיה שקט.

הספינה תוכננה להיגרר אל מול חופי הרצליה ביום הראשון, לעגון בלילה מול הרצליה, כך שבבוקר היום השני כבר יוכלו להטביע אותה. לאחר שההטבעה נקבעה ונדחתה, בציפייה לתחזית האידיאלית, היא יצאה לפועל בבוקר ה-7 בנובמבר.

לעיניהם המשתאות של אנשי צוות ההטבעה של ההתאחדות הישראלית לצלילה ומלווים, בהם נציגי אגף ים וחופים של המשרד להגנת הסביבה, מועדון הצלילה "ריף" הרצליה, אנשי החברה העירונית הרצליה, צוות הגלעוז - על סיפון המכמורתן הגורר "שחר", ורחפן שצילם הכל מלמעלה - צללה הגלעוז אל המעמקים, מותירה אחריה כתם ענק של קצף לבן.

 

 

צוות ההטבעה המנוסה של ההתאחדות ונציגי אגף הים והחופים ומרינה הרצליה מלווים את הגלעוז

 

 

לפני שהספינה נכנעה למים שזרמו אליה מברזי יניקת מי הים שפתח הצוות המטביע ומשני "חלונות" שנחתכו בדפנותיה, עמדו ההתרגשות והמתח באוויר, בעוד ה"שחר" מתמרנת אותה אל נקודת ההטבעה. חביות הבטון העתידות לעגון אותה במקום כבר המתינו לה שתיקשר אליהן, ותשקע באוריינטציה המתאימה (מזרח-מערב), על מנת שתהיה שמורה ומוגנת וגופה ישרוד את סערות החורף. הפתחים שחתך הצוות בגוף הספינה לפני תחילת ההטבעה, כדי להאיץ את כניסת המים לתוכה, היו גבוהים מפני המים יותר מכפי שתוכנן מראש ולכן זמן ההמתנה התארך. הסירות המלוות ביצעו שוב ושוב מעברים מהירים בסמוך לספינה, מעלות גלים כדי להחדיר מים לפתחים הפעורים בדפנותיה. למרות הניסיונות החוזרים ונשנים, הספינה הוותיקה ולמודת הסערות לא מיהרה להיכנע והחזיקה מעמד כשעתיים, עד שבטנה התמלאה בכמות מספיקה של מים ואז החלה הספינה לנטות לצדה הימני, הירכתיים שקעו והחרטום הזדקר מעלה – ותוך מספר שניות נעלמה ה"גלעוז" כלא היתה מתחת לגלי הים.

עוד בתדרוך שקדם להטבעה סוכם שצוות צוללי הבטיחות ימתינו כ-10 דקות לאחר שקיעת הספינה, לפני שהם יורדים אליה לוודא שהתייצבה כראוי על קרקעית הים, לראות שלא קרסה, שאין חללי אוויר מסוכנים ושכל ההלחמות וסגירות המדורים שלמות ותקינות. הצוות העילי המתין במתח עד שצוללי הבטיחות שלחו מצוף נקניק, שהעיד כי היא בטוחה לצלילה ואותת לצוות הצילום להצטרף.

 

המים זרמו פנימה באיטיות, במשך כשעתיים, ולבסוף נטו הירכתיים פנימה והספינה טבעה

 

 

צוללים אל הגלעוז
שבוע וחצי חלפו מההטבעה - מספיק זמן בכדי לבדוק כיצד הספינה מתרגלת לביתה החדש. את החסות על האתר פרס מועדון הצלילה הקרוב ביותר – ריף הרצליה – ורוב הצלילות המודרכות אליו יוצאות ממנו. ההגעה לאתר בסירה והצלילה מתאימה לבעלי כוכב שני ומעלה, שכן הספינה יושבת על קרקעית בעומק 26 מ'.  

התברכנו בים 'פלטה' ואיתרנו את מצוף הסימון שלה בקלות. המצוף כמעט ונשכח במהלך ההטבעה, וברגע האחרון ממש, דקה לפני ששקעה, נקשר לירכתיה. הירידה לספינה היא לאורך החבל.
בים תיכון כמו בים תיכון – הראות יכולה להיות בעייתית, אבל למזלנו כבר לאחר ירידה של כ- 10 מ' אנחנו מבחינים ב"גלעוז". הגשר הלבן והבוהק שלה עדיין לא כוסה בצמדת ים ולא ניתן לפספס אותו. הספינה נוטה על צדה (תוצאה של הסערה הגדולה האחרונה).

בצלילה לאורך הדופן אפשר לאתר את הפתח המלבני שהביא, לבסוף, לטיבועה. גם כשהראות לא מושלמת, ניתן להציץ דרכו ולראות את הפתח שבדופן השנייה. בירכתי הספינה – המדחף ולוח ההגה, שקועים מעט בחול, בעומק של 26 מ'. על הסיפון, בעומק 23 מ', אפשר להבחין בהידרנטים ובברזים, ובכיתובים שונים על הדופן כמו: "טנק דלק ימין" או "יניקת מי ים" וכו', שמזכירים שעד לא מזמן היתה זו ספינה פעילה. אלה בוודאי ייעלמו עם הזמן, או יתכסו באצות ובבעלי חיים, כמו גם הכיתוב הגדול של שם הספינה על דופן המבנה. על הסיפון האחורי ועל דפנות הספינה רותכו טרם ההטבעה מסגרות מתכת רבועות, שישמשו למעקב אחר התיישבות אצות וחסרי חוליות ישיבים, במסגרת ניטור שמנהלת ההתאחדות הישראלית לצלילה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים.

לתשומת לבם של חובבי הספינות הטבועות והחדירות לכלי שיט, יש לציין כי חלונות, נישות ומעברים בעלי גודל גבולי למעבר צוללים נחסמו בסורגים, ורק דגים יוכלו לעבור דרכם. נותרו מספר פתחים פתוחים ובטוחים לחדירה: בירכתיים – נכנסים אל חדר המנועים (שהוצאו ממנה כמובן), ממנו ניתן לצלול עד לחרטום - בפתחים שהוכנו במיוחד לקראת ההטבעה - ולעלות למעלה למבנה הספינה. אל המבנה אפשר להיכנס גם מהצד, לראות את תא השירותים והאסלה (ולהצטלם בעצירת פיפי...), ולעלות דרך דלת צרה אל הגשר הסגור. בגשר, מבעד לשורה של חלונות, אפשר להביט החוצה. בתקרת הגשר הסגור יש כיס אוויר שטוח שניזון כנראה מהאוויר שפלטו הצוללים שכבר הספיקו לפקוד את האתר, ולא מהאוויר שלקחה איתה הספינה מפני השטח לפני שטבעה.

 

הצלילה בגלעוז מתאימה לבעלי כוכב שני, ומאפשרת חדירות פשוטות ובטוחות
(צילומים: אמיר גור)

הצלילה באתר נעימה, פשוטה לתכנון ולביצוע, מתאימה לכל מי שמוסמך שני כוכבים ומעלה ובהחלט מעניינת. הספינה עוד תעבור לא מעט שינויים ויהיה זה מרתק לעקוב אחר התפתחות האתר והתבססות בעלי החיים בו.  

  

 

 

 

חולצת טריקו נוסטלגית!
עכשיו בחנות!
חולצת טריקו נוסטלגית!
חזר למלאי! חולצת טריקו קצרה עם לוגו הדג היהודי צבע לבן מידות 16, S-3XL
לרכישה ולמידע נוסף >
רכישת ביטוח צלילה + תשלום דמי חבר הכל במקום אחד
ביטוח צלילה!
רכישת ביטוח צלילה + תשלום דמי חבר הכל במקום אחד
ההתאחדות הישראלית לצלילה רואה בביטוח הצלילה את אחד מהשירותים החשובים שביכולתה לספק לחברי ההתאחדות. זכרו שכשאתם רוכשים ביטוח צלילה דרך ההתאחדות הישראלים לצלילה אתם תורמים לפיתוח ענף הצלילה
לרכישת ביטוח צלילה או תשלום דמי חבר >