כשאוויר הופך לרעל: אסונות שהיו ניתנים למניעה

בפברואר 2026 התרחש אסון מזעזע בבית הזיקוק באשדוד: שתי מהנדסות כימיה מנוסות, נכנסו למעבדה עם חליפות מגן אטומות המחוברות למכלי גז שסומנו כ"חמצן". תוך דקות ספורות שתיהן התמוטטו ומתו. החקירה העלתה חשד חמור: המכלים שסומנו כחמצן ייתכן שהכילו גז אחר, ומינהל הבטיחות במשרד העבודה איתר מכלים נוספים מאותו ספק שההטבעה שלהם אינה תואמת את תכולתם המוצהרת, והורה על בדיקתם והפסקת שימוש.

בספטמבר 2024 אירע אירוע חמור באילת: שישה צוללים פונו לבית החולים יוספטל לאחר שנחשפו לבעיה במיכלי הניטרוקס (אוויר מועשר בחמצן המשמש לצלילה) ששכרו ממרכז צלילה אילתי. ככל הנראה, תקלה במדחס האוויר גרמה לעליה בריכוז ה CO בגז הנשימה והובילה להרעלת CO של הצוללים במהלך הצלילה, אירוע שהסתיים בנס, כלל הנפגעים טופלו בתא הלחץ של בית החולים יוספטל ויצאו מכלל סכנה.

שני מקרים שונים לחלוטין. אותה תוצאה: גז שאמור להחיות הפך לסכנה קטלנית.

הבעיה האמיתית: היעדר רגולציה מרוכזת

אירועים אלו אינם תאונות מקריות. הם תוצאה של פסיפס רגולטורי מפוזר שמשאיר פערים מסוכנים בכל מה שנוגע לטיב גזי נשימה בישראל.

הסכנות הנסתרות באוויר הדחוס

אוויר דחוס יכול להכיל מזהמים מסוכנים הנובעים ממקורות שונים:

• המדחס עצמו: שמן סיכה (Oil) - חדירת שמן מערכת הסיכה לזרם האוויר; פחמן חד חמצני (CO) - נוצר מפירוק תרמי של שמן הסיכה בטמפרטורות קיצוניות.

• מסביבת הדחיסה: שאיפת גזי פליטה ממנועים, מחוללים או רכבים סמוכים מייצרת CO מרוכז; זיהום אוויר עירוני מוסיף תחמוצות חנקן (NOₓ) ומזהמים נוספים.

• מערכת האחסון: לחות עודפת גורמת לקורוזיה פנימית; סימון שגוי או תכולה שגויה של מכלים – כפי שעלה בחשד באשדוד.

בלחצים גבוהים של צלילה, ריכוזים "בטוחים" הופכים קטלניים. לדוגמה, לחץ חלקי של CO בריכוז 10 ppm על פני הקרקע שקול פיזיולוגית ל‑40 ppm בעומק 30 מטר.

התקנים הבינלאומיים: מה שהעולם כבר יודע

תקן EN 12021:2014 (אירופאי)
התקן האירופאי מגדיר דרישות ברורות לאוויר נשימה:

• לאוויר נשימה רגיל: חמצן 21±1%, פחמן חד חמצני ≤5 ppm, פחמן דו חמצני ≤500 ppm, שמן ≤0.5 mg/m³, לחות: נקודת טל סביב ‎‑11°C או נמוכה יותר (בהתאם ללחץ העבודה).

• לאוויר תואם חמצן (לשימוש בתערובות מעל 22% חמצן): דרישות מחמירות משמעותית, כגון שמן ≤0.1 mg/m³, לחות ≤25 mg/m³.

• לגזי נשימה אחרים (ניטרוקס, הליוקס, טרימיקס): דרישות מדויקות לכל תערובת.
  בפרקטיקה מקובל לדרוש שכל המזהמים יהיו מתחת לעשירית (1/10) מערך החשיפה התעסוקתי ל‑8 שעות.

תקן CGA G-7.1 (אמריקאי)
Grade E לצלילה: חמצן 19.5–23.5%, CO ≤10 ppm, CO₂ ≤1000 ppm, שמן ומים (מעובה) ≤5 mg/m³.

מה שהתקנים לא אומרים – והפער הקריטי
שני התקנים מגדירים ערכים מותרים, אך לא מחייבים תדירות בדיקה קבועה. זהו פער מסוכן שמותיר את ההחלטה לשיקול דעת של מפעילי הדחסים.

המצב המשפטי בישראל – פסיפס רגולטורי מסוכן

בישראל אין חוק מרוכז אחד לבדיקת גזי נשימה, אלא פסיפס של תקנות, תקנים והנחיות לפי שימוש:

גזים רפואיים
נוהל G‑01 של משרד הבריאות מחייב תכנון, התקנה, אחזקה ובדיקות תקופתיות למערכות גזים רפואיים, כולל אוויר דחוס נשימתי, עם גורם הנדסי אחראי.

התקני מגן נשימתי בעבודה
סדרת ת"י 4013 של מכון התקנים מגדירה דרישות לציוד, כולל ת"י 4013 חלק 6 למכשירי נשימה עצמאיים (SCBA), שמחייבת מהספק הוראות בדיקה ותחזוקה תקופתיות של האוויר. תקנות הבטיחות בעבודה דורשות בדיקות סביבתיות‑תעסוקתיות תקופתיות על ידי מעבדה מוסמכת.

מה חסר – הפער המסוכן
אין תקנה ייעודית ומחייבת לבדיקת טיב אוויר במרכזי צלילה ספורטיבית/אזרחית, למערכות דחיסה פרטיות או למפעלים תעשייתיים שאינם מוגדרים כ"גז רפואי" או "ציוד מגן תעסוקתי".
החריג הבולט: רשות הצלילה הספורטיבית מבצעת בדיקות טיב אוויר לכלל מרכזי הצלילה שאושרו על ידה אחת ל‑3 חודשים, כחלק מנהלי הפיקוח והבטיחות שלה (פרטי הנוהל המדויק מופיעים באוגדן הצלילה ובמסמכי הרשות, כגון נהלי דחיסה וטיפולים למיכלי צלילה). בחיל הים, מחמירים יותר והבדיקות מתבצעות אחת לחודש. 

טכנולוגיות בדיקה זמינות

• מכשירי בדיקה דיגיטליים מתקדמים: מודדים בזמן אמת CO, CO₂, O₂, לחות ונקודת טל, עם תיעוד ואזעקות. יתרון: ניטור מתמיד. חיסרון: עלות גבוהה.

• מכשירי בדיקה ידניים: חיישנים אלקטרוכימיים ואופטיים למיכלים ספציפיים. יתרון: ניידים. חיסרון: דורשים כיול תקופתי.

• מכשירים מכניים עם אמפולות חד‑פעמיות: צינורות גלאי כימיים שמשנים צבע. יתרון: פשוטים וזולים. חיסרון: דיוק נמוך, ללא תיעוד.

המלצות מקצועיות לתדירות בדיקה

על סמך ניסיוני הטכני והנדסי בתחום מערכות לחץ ובטיחות צלילה, אלו ההמלצות לצוללים ומדריכים: היצמדו להנחיות רשת הצלילה הספורטיבית או חברו מתקן ניטור דיגיטלי ישירות על קו אספקת הגז במקרים של מדחסי אוויר.

• למערכות דחיסה חדשות או לאחר שיפוץ: בדיקה לפני הפעלה, שבועית בחודש הראשון, חודשית בששת החודשים הראשונים.

• למערכות מבוססות ותקינות: בדיקה רבעונית (אחת ל‑3 חודשים), כמו ברשות הצלילה; מיידית לאחר תחזוקה, החלפת שמן או סינון.

• במקרים מיוחדים: בדיקה מיידית אם מיקום הדחס השתנה, חשד לזיהום סביבתי, סימני שמן, דיווחי ריחות/טעמים חריגים, או אי‑שימוש מעל 3 חודשים.

בטיחות אינה מקרית

האירועים באשדוד ובאילת מדגישים: בטיחות דורשת מומחיות, השקעה ומחויבות – ובמיוחד רגולציה ברורה ומחייבת לבדיקת טיב אוויר נשימה בכל השימושים, מצלילה ספורטיבית ועד תעשייה. בדיקות טיב אוויר אינן הוצאה – הן ביטוח חיים.

על המחבר

שלומי פלניצקי הוא מומחה מוביל בישראל במערכות לחץ, בטיחות וגזי נשימה בתחום הצלילה, עם ניסיון של למעלה משלושה עשורים בתעשייה ובצבא.
שלומי משמש כיום כמנהל פיתוח הדרכה של התאחדות הצלילה הישראלית וכיועץ הטכני שלה לתחום גזי הנשימה בלחץ גבוה. הוא טכנאי ומדריך טכנאים מוסמך למספר יצרניציוד צלילה מובילים: Aqualung, Apeks, Scubapro, Cressi, Mares ו‑Ocean Reef. מדריך בודק מיכלים היחיד כיום בישראל של הארגון הבינלאומי המוביל לבדיקת גלילי לחץ גבוה – PSI‑PCI. ובנוסף מדריך מערכות דחיסת אוויר, עא=רבול גזי נשימה ומומחה ללמערכות סגורות ופתוחות בצלילה.
כקצין טכני בדימוס מחיל האוויר, שלומי התמחה במנועי סילון ומערכות לחץ קריטיות. ניסיונו משלב פיזיקה של גזים, הנדסת כלי לחץ, תקני בטיחות בינלאומיים ורפואת צלילה. שלומי פועל להעלאת רמת הבטיחות בישראל ולקידום התקינה בתחום.