סיירי הצלילה

החוף הקצרצר של אילת מספק לנו מספר לא מבוטל של אתרי צלילה, שאנו חוזרים ומבקרים בהם שוב ושוב. אבל מה עושים כשרוצים קצת לגוון, לנסות משהו חדש, כשהים התיכון לא משתף פעולה ודרום סיני קצת רחוקה ויקרה לנו? צלילה בטאבה זוהי אופציה חביבה מאד ונגישה לכולם. קפיצה קטנה מאילת אבל רחוק מלהיות "ירידה לסיני".

לרוב הצוללים בישראל "צלילה בצפון" משמע ראש הנקרה, חופי אכזיב והאוניות הטבועות של מפרץ חיפה ואילו "צלילה בדרום" פירושו – אילת. אז יש לי חדשות-ישנות שכדאי לזכור ולשנן: יש עוד סוג של "דרום" בארץ, והוא דוקא בים התיכון.

"טרררררר......" השעון מצלצל, ושעה אחת קודם. לא בא לי לקום, אבל בתת מודע אני נזכר שיש סיבה לטלטול המעורר: צלילה בצפון. אני מזנק מהמיטה. שוטף פנים, רוחץ שיניים, מרתיח מים ומתחיל לסדר סטים של ציוד צלילה בארגזים. תוך רבע שעה הטנדר מועמס בציוד הצלילה שלי ושל חבריי, תרמוס קפה מחכה בסבלנות מתחת למושב ואני בדרכי לאסוף את החברה', מוכן לנסיעה נעימה למועדון הצלילה פוצקר שבנהריה, לעוד יום של צלילות ים-תיכון משובחות, כיאה לתחילת חודש ספטמבר.

צלילה - ספורט אתגרי, נסיעות לחו"ל, כרישים, הפלגות מעבר לים, איים אקזוטיים. נכון? או לפחות ירידה לאילת, סופשבוע עמוס חוויות, וחזרה במוצאי שבת מוכנים לעוד שבוע של עבודה... הכל נכון וטוב, ומומלץ וגם רצוי. אבל כשאין זמן לכל זה, ואפילו כשיש - עדיין שווה להיזכר מדי פעם שיש גם צלילה קרוב לבית, מתחת לאף של התל-אביבים, ממש כאן במרכז הארץ, בתל-אביב יפו.

מיותר לציין שלא הייתי בכולם, ולצערי גם לא ברובם. למעשה, אני בוש לספר, אפילו לא במקצתם. אולי ממש בחלק קטן ממקצתם, אבל איזהו עשיר...? השמח בחלקו, לא?

לא, זו אינה קללה בקלטית עתיקה. ריף האלפינסטון, למי שלא יצא להכירו, הוא ריף מאורך הנמצא בלב הים האדום, מול חופי דרום מצרים. הוא ידוע בזכות הקירות האנכיים התלולים שלו ובזכות הזרמים, המטורפים לעתים. אבל יותר מהכל, הוא ידוע בזכות האושיאניק לבן הקצוות ("כריש ארך גף" בעברית) - קרכרינוס לונגימנוס (Carcharhinus longimanus), או בשם החיבה: לונגימנוס.