קפה אחרי הצלילה

	טאץ' רוורס מתוך מגזין מס. 30, פורסם בספטמבר 2002 כיום כמעט שאי-אפשר להבחין בצלקת. רק כשאני מתגלח. וכשאני מתגלח אני חושב על האי פיג'ון. האי הזערורי, ששטחו כמה מאות מטרים רבועים, שוכן בים הקריבי, מערבית לגואדלופ, בשרשרת האנטילים הקטנים. האי הוא סלעי ברובו, אבל מתהדר בכמה מפרצונים חוליים שמימיהם שקטים וצלולים. מעומק 15 מ' ועד כ- 40 מ' בצדו הדרומי והדרום-מזרחי של האי משתרעת "שמורת קוסטו" – גן עדן של המוני אלמוגים מרהיבים, שקשה לאתרם בריכוז ובכמות שכאלה באתרים אחרים בים הקריבי. המשך
	אי המטמון מתוך מגזין מס. 28, פורסם באוקטובר 2001 סיפור מפרי עטו של דני אנדליך, על אי אחד, ספינה טבועה אחת, וכמה ציידי מטמון אמיצים. השמות בסיפור שונו בשל חיבתו של העורך לאווירת מסתורין המשך
	משהו חם ורטוב מתוך מגזין מס. , פורסם ב אצלנו, בצי המלכותי הבריטי, לא מנסים ליפות דברים. כאן תשמע תמיד את כל האמת. נכון, האמת לא תמיד נעימה והגאווה והכבוד של אנשי הצי הם בעלי חשיבות לא מבוטלת. אבל דווקא הגאווה והכבוד מחייבים אותנו תמיד להביט לאמת ישר בפרצוף. זה החומר ממנו עשוי הצי המלכותי, וצוללי הצי תמיד בראש. המשך
	ערפל כיסה את עינינו מתוך מגזין מס. 30, פורסם בספטמבר 2002 מה לעשות ולא כל אתרי הצלילה ממוקמים בקרבת החוף. כתוצאה מכך, מבלים אנו, הצוללים, חלק נכבד מזמננו על גבי סירות. הנה "סיפור דרך" המבהיר שגם אל הצלילה וממנה, לא קלה היא, לא קלה דרכנו… המשך
	שמלה לבנה על רקע כחול או: איך הגענו להתחתן מתחת למים? מתוך מגזין מס. 44, פורסם בספטמבר 2009 הכל התחיל בינואר 2007. עברתי אז קורס צלילה טכנית תחת ידיו האמונות של המדריך פליקס לוטן. לאחר הקורס, לקחתי את המאזן שלו למבחן רטוב, מתחת למים. ניצלתי את הזמן שפליקס לא משגיח וצילמתי תמונה של המאזן שלו מעוטר בברווזי גומי בשלל צבעים. 12 ברווזים, אם לדייק. וכדי להביכו, העליתי את התמונה בפורום הצלילה של "תפוז", בו אני ידוע בכינוי "ספוקי". המשך
	צלילה בגוב האריות מתוך מגזין מס. 45, פורסם במרץ 2010 אפריל, ה-22 לחודש, 2007. רק שלושה חודשים קודם לכן מלאו לי 17 וקיבלתי את תעודת OW (כוכב 1) שלי. באותו בוקר של יום ראשון מצאנו את עצמנו - אני ושותפי הספרדי דני - בעומק של 24 מטר, במים קפואים של 6 מעלות צלזיוס, מוקפים בלהקה של 20 אריות ים, אשר שוחים ומקיפים אותנו מכל הכיוונים, מונעים מאיתנו להתקדם או לחזור לכיוון האי. הנשיכה הראשונה הגיעה מאחור. אני זוכר את הצמרמורת שעברה, ואת היד המונפת עם האבן שהרמתי מהקרקעית, מנסה להגן על עצמי - יצר ההישרדות לקח פיקוד. הנשיכה השנייה הגיעה שניות ספורות לאחר מכן והזכירה לי כאב מהו. נשכתי את הווסת בכל הכוח וראיתי את הדם מתחיל להתפשט מסביב לקרסול. היינו אבודים, שני צוללים מתחילים תחת התקפה תת-ימית במים קפואים ובעומק שמעולם עדיין לא התנסינו בו. המשך