מצבי חירום

לאחרונה אני שומע יותר ויותר צוללים, ביניהם גם מדריכים ואנשי מקצוע אחרים, המטילים ספק ביעילותו של נוהל ההצלה, הנלמד בקורסי הצלילה. יש הטוענים כי ההנשמה על פני המים, בעת השחייה לחוף, אינה יעילה ומוטב להביא את הנפגע לחוף במהירות האפשרית. יש המצביעים על הסיכון שעלול להיגרם לצולל המציל מן העלייה המהירה לפני המים ומן הפעילות האינטנסיבית הכרוכה בביצוע נוהל ההצלה, מתחת ומעל למים, עד כדי חשש טביעה. ולבסוף, יש גם הטוענים כי הסיכוי לחלץ נפגע חסר הכרה מצלילה הוא אפסי.

…מיד עם צאתו מהמים החל בועז להרגיש אבדן תחושה בצדו השמאלי. המחשבה שחלפה בראשו בעת שנפל מרגליו הייתה: "לא יכול להיות שזה קורה לי". כשבוחנים את הצלילה של בועז, לא הייתה שום סיבה שזה יקרה לו, שהוא "יחטוף" דקומפרסיה. הוא היה צולל ותיק ומנוסה, זו הייתה צלילה ספורטיבית – ללא עבודה, מאמץ יתר, זרמים או קור - שהתנהלה לפי הטבלאות, זו הייתה הצלילה הראשונה באותו היום והוא לא הרבה בצלילות בימים שקדמו לו, הוא ישן טוב לילה קודם, אכל ושתה כמו שצריך, לא היה חולה ולא השתמש בתרופות, סמים או אלכוהול. אז מה בכל זאת קרה שם?

במרץ 2002 טבע באילת הצולל אלעד ליידנר ז"ל, בעת שחייה על פני המים לקראת צלילה באתר הסטי"ל באילת. בחרנו להביא כאן תיאור של אירוע מפיו של אמנון, צולל שהצליח לצאת בשלום ממצב דומה, עם קצת עזרה - ועם המון מזל.

צלילה מורכבת ממכלול פעולות, המתחילות מתכנון מוקדם, התארגנות בחוף, הגעה לאתר הצלילה, ביצוע הצלילה וחזרה לחוף. לכל אחת מפעילויות אלה השפעה על הבטיחות. במידה ואחד מכללי הבטיחות מופר, הצלילה יכולה להפוך מספורט בטוח ומהנה לעיסוק מסוכן. בקורסי הצלילה, בכל הרמות, הדגש העיקרי הינו על בטיחות והתמודדות עם מצבי לחץ ומצוקה. ברוב המקרים, המוגדרים כ"אירועי בטיחות", חוברים להם ביטחון עצמי מופרז, חוסר תשומת לב ואי-הקפדה על הוראות הבטיחות ויוצרים מצב המסוכן לצולל. בשנת 2003 התרחשו שני אירועי בטיחות, שיכולים היו להימנע במידה וכללי הבטיחות היו נשמרים. יתר על כן, לו משתתפי האירוע השני היו מפנימים את לקחי האירוע הראשון, לא היו נקלעים כלל למצב מצוקה.