צילום תת-ימי

אני שואל את עצמי- מה היה רע להישאר בבית ולהעביר ערב מול האתרים החביבים עלי באינטרנט (לא מוחות מלוכלכים, לא אלו שאתם חושבים)? בטח עדיף ממים קפואים ומכווצי אברים. מה שחסר לי עכשיו זה רק לדרוך על קיפוד. או אבנון. אחרי שאני מכניס את הראש למים ונושם קצת מהווסת והמים בחליפה מתחממים מעט- זה עובר והכיף מתחיל. נכון, צלילת צילום בלילה חורפי זו חוויה מפוקפקת, אבל הצורך הבלתי נשלט הזה, צלילה, צילום, צילום, צלילה חזק יותר. זר לא יבין זאת. בקיץ אין התלבטות. פשוט צוללים כשאפשר.

לקראת החגים הממשמשים ובאים עלינו לטובה, שיביאו איתם ודאי צוללים וצלמים רבים למפרצנו הקט, "מדור צילום" עורך רשימה של עשרת האובייקטים הנחשקים שניתן לצלם בחופי אילת. חלק מהסֵלֵבּס המקומיים ניתן לצילום בכל צלילה (בתנאי שיודעים היכן לאתרם) וחלק אחר ידרוש יחסים מצוינים עם אלילת המזל (או אל הים) החביבה עליכם. רשימה זו היא כמובן חלקית ומשקפת את הגיגי ליבו של הכותב בלבד. יחד אם זאת, יש לי תחושה חזקה שכל אחד מהצלמים הקוראים את מדורנו הצנוע, ישמח ללכוד את אחד הפריימים המתוארים להלן. עשרת הפריימים הנחשקים המתוארים בכתבה זו, מסודרים לפי גודלם הפיזי ולאו דווקא לפי מדד האטרקטיביות שלהם.

בסדרה המיתולוגית מלחמת הכוכבים, זכור לטוב המשפט: There's always a bigger fish"". אבל נסו לספר זאת לכרישי הלווייתן העצומים שפגשתי בגלפגוס, למשל. אין דג יותר גדול מזה. בגבול התחתון, לעומת זאת, לגודל (או ה"קוטן") אין גבול. האוקיינוס מלא באינסוף יצורים זעירים ומסקרנים שאפשר (ומומלץ) לצלמם. ונחשו מה - גם אז תמיד תוכלו למצוא יצורים עוד יותר קטנים. רק עיניכם או האופטיקה שצמודה למצלמה שלכם הם הגבול למידותיו של זעיר היצורים שתוכלו לצלם. מסיבות שונות, התחלתי לצלם יצורים מיניאטוריים רק לאחרונה. הסיבה העיקרית היא שרק לפני פחות משנה מצאתי אפשרות לארוז במארז שלי את רוב הקומבינציות הקיצוניות שניתן להשתמש בהם לצילומים מהסוג הזה, להלן - צילומי סופר מקרו ואקסטרים מקרו.

חייבים להודות - אנחנו ממוקמים לא רע על פני הגלובוס: קו רוחב 30 ושונית האלמוגים הצפונית ביותר על פני כדור הארץ, מפרץ עמוק עם מעט אלמוגים, שיכולים להעיד על עבר מפואר ויפה יותר באזורנו. ועדיין לא הזכרנו את הים התיכון, שחלק מאלה שגם מצלמים מוכנים להישבע שהם נהנים לצלול בו. נו, שויין. אבל בטוחני שכל אחד מאיתנו, הצלמים, מפנטז מדי פעם גם על צילום דברים מרגשים יותר. סיפורים וצילומים מהעולם ניתן לקרוא ולראות במקומות רבים וזה רק מתדלק את הרצון לנסוע ולצלם באותם מקומות. לעתים אני מתעורר בלילה בתחושת דז'ה וו - האם הייתי שם או שאני רק מפנטז? בכתבה זו של מדור צילום אחלוק אתכם 10 אתרי צלילה נחשקים, שפוקדים מדי פעם את חלומותיי בלילות. בחלק מהמקומות צללתי וצילמתי ובחלק צללתי רק בדמיוני והם בגדר תוכניות לעתיד.

צילום רחב זווית, מקרו, סופר מקרו, חיפוש אחר אובייקטים מעניינים. וחוזר חלילה. צילום תת-ימי הוא עניין מרתק, אבל כל מי שמצלם בתדירות גבוהה וניסה לצלם את כל הדברים הסטנדרטיים (טוב, לא את הכל, אבל את הרוב) מרגיש לפעמים צורך לגוון ולהכניס קצת עניין לצילום. נכון שלעתים ניתן למצוא דגיג נדיר, סרטן שעדיין לא צילמת, או להיתקל בדפוס התנהגות מרתק, אבל בינינו - כמה שעות ים צריך בשביל זה ומה הסיכוי שזה יקרה? בינתיים אתה ממשיך לצלם את אותם אובייקטים באותה רצועת חוף צרה. נחמד, אבל בשלב מסוים אתה תרצה יותר מזה. שני מדורי הצילום הקרובים יעסקו בטכניקות צילום שיוסיפו תבלון לצילומים הסטנדרטיים. או, אם תרצו: טכניקות למשועממי צילום המרבים לשרוץ במים, שניסו כבר הכול ורוצים לגוון. במדור הנוכחי אסקור את טכניקת ה"חשיפות המרובות" (multiple exposure) או ליתר דיוק ה"חשיפה כפולה" (double exposure).