מדריך הצלילה הוותיק ביותר בארץ חגג יומולדת בחודש שעבר

אני שואל את עצמי- מה היה רע להישאר בבית ולהעביר ערב מול האתרים החביבים עלי באינטרנט (לא מוחות מלוכלכים, לא אלו שאתם חושבים)? בטח עדיף ממים קפואים ומכווצי אברים. מה שחסר לי עכשיו זה רק לדרוך על קיפוד. או אבנון. אחרי שאני מכניס את הראש למים ונושם קצת מהווסת והמים בחליפה מתחממים מעט- זה עובר והכיף מתחיל. נכון, צלילת צילום בלילה חורפי זו חוויה מפוקפקת, אבל הצורך הבלתי נשלט הזה, צלילה, צילום, צילום, צלילה חזק יותר. זר לא יבין זאת. בקיץ אין התלבטות. פשוט צוללים כשאפשר.

…מיד עם צאתו מהמים החל בועז להרגיש אבדן תחושה בצדו השמאלי. המחשבה שחלפה בראשו בעת שנפל מרגליו הייתה: "לא יכול להיות שזה קורה לי". כשבוחנים את הצלילה של בועז, לא הייתה שום סיבה שזה יקרה לו, שהוא "יחטוף" דקומפרסיה. הוא היה צולל ותיק ומנוסה, זו הייתה צלילה ספורטיבית – ללא עבודה, מאמץ יתר, זרמים או קור - שהתנהלה לפי הטבלאות, זו הייתה הצלילה הראשונה באותו היום והוא לא הרבה בצלילות בימים שקדמו לו, הוא ישן טוב לילה קודם, אכל ושתה כמו שצריך, לא היה חולה ולא השתמש בתרופות, סמים או אלכוהול. אז מה בכל זאת קרה שם?